טכני למען הקהילה מוטוקרוס אופנועים אנדורו אופנועים אנדורו טרקטורונים באחה ישראל
ראלי דרך המשי 2010 – דיווח שביעי - "תם ונשלם"


   21-09-2010, טל זוהר, סוצ'י, רוסיה   
  שלח כתבה זו בדוא"ל

צילום: טל זוהר, פולגז

הסטייג' השביעי והשמיני חתמו את ראלי דרך המשי עם גביע גדול בידי צוות "פוינטר - ליוגב" ועמידה ביעדים של צוות "אבסולוט". הרבה כבוד בגזרה הבין לאומית.

הסטייג' השביעי של הראלי היה שונה מקודמיו - הוא החל ישר ממחנה הלילה, ללא קטע קישור בתחילתו. ולמי שתוהה מדוע זה משנה, נספר על זוית השמש שבשעות הבוקר המוקדמות סינוורה ללא הכר את הנהגים והנווטים. אורכו של הסטייג' היה 340 ק"מ וחלקו הראשון חזר על סופו של הסטייג' מאתמול.

'צוות פוינטר' מספרים כי היה זה היום הכי בודד מבחינתם – הם כמעט לא נעקפו או עקפו. היה זה יום של מהירויות גבוהות מאוד, וברכב הצהוב מדובר על 160 קמ"ש אמיתיים, ב-GPS. רז הימן, נהג הצוות, רק רצה שהקטע הזה יגמר. זה לא שהוא לא אוהב לנהוג מהר, כמו העובדה כי הם כבר לקראת הסוף וכל תקלה כרגע יכולה להיות כזו שתגרום לדירדור בתוצאות.

לנווט הצוות, הלל סגל, היה יום מוצלח ביותר, ללא אף טעות ניווט – בהחלט היום הטוב ביותר מבחינתו. הוא שמח כפליים, שכן גם הרכב הראה אמינות מרשימה עד רגע זה. בשלב מסויים עבר צוות פויינטר התקהלות של אנשים. המסוק שעמד בצד הדרך, עם הרוטור עובד, לא נתן יותר מדי מקום לפרשנות – היתה כאן תאונה. צוות 107, בפאג'רו אדום, סיים התרוממות קטנה בשל קפל קרקע בצורה הכי גרועה – התהפכות.

רז מספר כי בדיוק מארוע כזה הוא חושש – חוסר תשומת לב או פשוט מזל רע לשבריר שניה, שיגרום לכל המאמץ המתמשך להסתיים באחת. וכמובן, אם ניקח בחשבון שזה קורה 10 ק"מ לפני הסיום – זה עצוב כפליים. בנוסף, אין שום אפשרות לדחות את מחשבות האימה על מה יכול לקרות ואיך תאונה כזו יכולה להסתיים – בסופו של דבר, מדובר בספורט מסוכן.

" 'צוות פוינטר' מספרים כי היה זה היום הכי בודד מבחינתם – הם כמעט לא נעקפו או עקפו. היה זה יום של מהירויות גבוהות מאוד, וברכב הצהוב מדובר על 160 קמ"ש אמיתיים, ב-GPS."

'צוות אבסולוט' נהנה גם הוא מיום טוב. סטייג' מהיר, ניווט מוצלח – הכל זרם בכיוון הנכון. אולם, בהיבט המכני, צצו בעיות שהטרידו מאוד את עופר קוקוס ונועם שמיר. בתחילה, השתחרר המוט המייצב, מה שגרם מיידית לנהיגה קשה יותר עבור עופר. המהירות ירדה בעוד תשומת הלב עלתה לקראת כל שינוי בתוואי השטח. בהמשך, החל המצמד להחליק, עד כי בסוף הספיישל התופעה חזרה על עצמה גם בהילוכים הנמוכים.

בהמשך היום, לאחר שהגיעו למחנה הלילה, התלבטו עופר ונועם עם אנשי צוות הסיוע הטכני בסוגיית המצמד המחליק. מוט המייצב סודר תוך כמה דקות, אולם להחליף מצמד בשטח – זו לא חגיגה פשוטה. בסיכום הדיונים, ולאחר מספר נסיעות מבחן קצרות, הוחלט כי הרכב יצא לסטייג' האחרון במצבו הנוכחי, עם דגש על נהיגה זהירה וכזו שלא תדרוש מאמצים מהמצמד. בין לבין, בסיום התדריך הקבוע שמתקיים כל ערב, מדווחים המארגנים על הגעתו של אורח חשוב. המטוס הפרטי שנוחת ברקע והשיירה המאובטחת שמתקרבת לעברנו מגלים את הסוד – ראש ממשלת רוסיה, ולדימיר פוטין, זנח את עיסוקיו והגיע במיוחד כדי לאחל למתחרים בהצלחה בסטייג' האחרון. עוד הוא איחל החלמה מהירה לצוותים שנפצעו בראלי. פוטין, בג'ינס וסוודר לבן, נראה קורן ולא עזב לפני שהסתובב בין רכבי המרוץ, נהנה כמו ילד קטן במגרש משחקים ענקי. ואני תוהה, מתי נראה את ביבי נתניהו מגיע לטקס הסיום של ראלי חרמון אילת...

"צוות 107, בפאג'רו אדום, סיים התרוממות קטנה בשל קפל קרקע בצורה הכי גרועה – התהפכות."

למחרת היום זינקו הצוותים לסטייג' השמיני והאחרון. על פניו, היה מדובר ביום קל יחסית, שהחל ב-230 ק"מ של קטע קישור, המשיך ב-16 ק"מ של קטע מדוד, וסיים בקטע קישור נוסף בין 129 ק"מ. אולם, כמו שידוע, קצר יכול להיות גם עבה – מעברי המים לא היו קייטנה. למעשה הם היו עמוקים, וחלק מהמתחרים טענו כי מדובר בכלל במסלול שתוכנן למשאיות בלבד. אלו האחרונות אף עשו שמות בכניסה וביציאה לכל מעבר, תוך כדי העפת אבנים לכל עבר ויצירת קולוסים עמוקים.

ומה עושה מי שיש לו רכב נמוך, כמו של עופר? – נוסע לאט ובזהירות. גם הקלאץ המחליק הטה את הכף לטובת נהיגה 'על הביצים' – העיקר לא להתקע ולסיים את היום האחרון. 44 דקות מאוחר יותר, הם מסיימים את הראלי במקום ה-18 הכללי מתוך 29 מכוניות שהגיעו עד לסיום. אם נזכר כי מדובר במרוץ בין לאומי ראשון של הצוות – יש כאן הרבה נחת.

רז והלל לא ממש חששו מהסטייג' האחרון. הידיעה כי מדובר ב-16 ק"מ קצרים עשתה את שלה. אולם, היה מי שחשב אחרת – מחשב המנוע. זה האחרון, ממש על קו הזינוק, פשוט נדם. אין לי ספק כי אם היו מחברים מכשיר אקו לב לשני הבחורים באותו רגע, הוא היה משתגע. נסיון נוסף להתניע ואז עוד אחד – נאדה. גורנישט. דממה. ואז, הלל נזכר באמירה הידועה – "מה שלא הולך במוח – הולך בכח". הוא מכה במחשב עם ידו, ברכות, ובהמשך - בעוצמה. שיטת השכנוע מצליחה ובשניה האחרונה הם מזנקים.

"מעברי המים ילקחו בצורה רגועה ביותר ולאחר 30 דקות פחות כמה שניות השניים ימצאו את עצמם בסיום. צוות פויינטר סיים במקום העשירי והמכובד מאוד בדרוג הכללי, ובמקום הרביעי, מיד אחרי שלושת רכבי הטוארג של קבוצת פולקסוואגן בקטגוריה T1.2"

בהמשך, יכבה המנוע עוד פעם אחת, אולם הלל ילחש לו אימרות קסמים והוא יאות להמשיך בסופו של דבר. מעברי המים ילקחו בצורה רגועה ביותר ולאחר 30 דקות פחות כמה שניות השניים ימצאו את עצמם בסיום. צוות פויינטר סיים במקום העשירי והמכובד מאוד בדרוג הכללי, ובמקום הרביעי, מיד אחרי שלושת רכבי הטוארג של קבוצת פולקסוואגן בקטגוריה T1.2. מבין הקבוצות הפרטיות, הם זכו במקום הראשון בקטגוריה שלהם. כבוד. הרבה כבוד.

כמה שעות נוספות עוברות, והקבוצה הישראלית מוצאת את עצמה מגיעה מחוייכת אל טקס הסיום. ארוחת הערב המרשימה מהווה תפאורה יפה לחבורה גדולה של אנשים שלקחו את התחביב שלהם צעד אחד קדימה, ולפעמים יותר מכך. מאות מתחרים ואנשי סיוע הצטופפו באולם הארועים של מלון גראנד קראסניה פולאניה שסמוך לסוצ'י, שרו שירים ברוסית ובצרפתית, אכלו ושמחו. טקס הסיום שהחל רק שילהב את החבורה. מחיאות הכפיים ניתנו לכל צוות שעלה לקבל את הגביעים – כולל צוות פויינטר הישראלי, רז והלל.

"ומה עושה מי שיש לו רכב נמוך, כמו של עופר? – נוסע לאט ובזהירות. גם הקלאץ המחליק הטה את הכף לטובת נהיגה 'על הביצים' – העיקר לא להתקע ולסיים את היום האחרון."

יום למחרת, במטוס, בדרכנו לישראל, אני תוהה בקול לגבי התוכניות להמשך. עופר מציין כי את המטרה שהגדירו לראלי הנוכחי הם השיגו – לסיים בהצלחה. זה לא טריוויאלי כפי שזה נשמע, ומי שחושב אחרת כנראה לא השתתף במרוץ שכזה. עופר ונועם למדו את רוב הדברים בתנועה, החל מחוקי הראלי, דרך שיטת הניווט החדשה עבורם וכלה במציאת הכימיה המשותפת – דבר שעליו יקום או יפול דבר. מה בהמשך? לשניים דיי ברור כי הם נדבקו בחיידק ובשנה הבאה הם מתכוונים להשתתף לפחות בראלי אחד בחו"ל, לאחר סידור הרכב והפקת לקחים מסודרת.

מהשיחה עם רז אני לומד כמה דברים – ראשית, הם מרוצים מאוד מהתוצאה ומהעמידה ביעדים – השתלבות בעשיריה המובילה ומקום ראשון בקטגוריה. שנית, הוא מציין כי הוא והלל הגיעו לדרגת בשלות, לאחר 5 ראלים בין לאומיים בשנים האחרונות (3 פרעונים ופעמיים דרך המשי), מרובם חזרו עם גביעים ומיקומים מכובדים. עתה, הם מרשים לעצמם לכוון הכי גבוה שאפשר – לדקאר. שניהם כבר היו שם, רז עם אופנוע והלל ברכב (לא פחות משלוש פעמים) – אולם הם מדברים עתה על יציאה כצוות, עם הצוללת הצהובה. אני לא באמת מופתע מהתשובה. למעשה, היא מתבקשת מאליה. למרות זאת, אני מקשה – עד כמה האמירה רצינית? רז לא מתבלבל ועונה מיד – הוא מודע לכך שללא נותני חסות גדולים החלום ישאר בגדר חלום, אולם ההכרה כי יש לפעול בכיוון בצורה רצינית נפלה אצל השניים. אנחנו נחזיק אצבעות כמובן.

תם ונשלם ראלי דרך המשי 2010. להתראות בשנה הבאה.

"טקס הסיום שהחל רק שילהב את החבורה. מחיאות הכפיים ניתנו לכל צוות שעלה לקבל את הגביעים – כולל צוות פויינטר הישראלי, רז והלל."




תמונות מהגלריה





תגובות לכתבה
1.תותחים 21-09-10
גם ליוגב וגם אבסולוט
פשוט כיף לדעת שהתותחים הכבדים בארץ נוחלים הצלחה גם בחול

כל הכבוד!
2.גדולים אתם 21-09-10
בשקט ובלי רעש וצילצולים מביאים כבוד בפעם השניה
יאלה דקאר זו לא מילה גסה
3.op2000 21-09-10
כל הכבוד !
הוסף תגובה

*שם:

אימייל:

*רשום את הספרה שלוש:

*תוכן התגובה:


כל הזמנים הם GMT +3. השעה כרגע היא 10:23-24.