אורנית ויטה יצאה לנסיעה עם משפחת זולו וחזרה עם תובנות.

שום דבר לא הכין אותי לבילוי עם משפחת זולו; לא שיחת הטלפון הנעימה מישי שבדק מתי אגיע והאם אסתדר בדרך, גם לא מפת ההגעה עם המייל המפורט ואפילו לא המייל ששלח לי עם "כמה מילים" על מה זה זולו. וכאילו לא הסתפק בזה, הודיע לי שחברים פצועים שנבצר מהם לרכב, יחכו לי ויארחו חברה עד שיחזרו החבר'ה מהטיול.
במקום המפגש ביער קולה (אלכסנדרוני) קיבלו את פני דורון, נתן, יוסי ועירד, עם קפה טוב ודור ההמשך ("זולו קידס", כך הם קוראים להם). תוך כדי דידוי על קביים ממקום למקום, הם בדקו שנעים לי וטוב לי, הפליגו בשבחים על המועדון והחברים הנמצאים בו, ועין אחת תמיד לכיוון הילדים הרוכבים על האופנועים בתוך היער.
לאחר כחצי שעה לערך ישי חוזר מהרכיבה, מוודא שאני בסדר ושהתייחסו אלי יפה, אני מסתכלת עליו בפליאה ותוהה מה קרה לנו בתרבות הישראלית שיחס כזה נעים וטוב גורם להרמת גבה. בהמשך הראיון עם ישי אני מבינה עד כמה התנהלותו במועדון, והתנהלות הרוכבים בכללה כזו; נתינה ואחווה, פרגון והמון הענקה. הסתובבתי בין הרוכבים מאזינה לסיפורי הגבורה של ריסוק הקרסול, הברזלים בברך והפלטינה בגב. רוב הרוכבים בני 30 ומעלה, כל אחד יכול להתקבל למועדון, לא כל אחד שורד. שמעתי גם סיפורים על חבר שנתקע באיילון עם פנצ'ר וחבר אחר (שבכלל לא הכיר אותו והיה בקרבת מקום) הגיע לעזור. חבר אחר נפצע בעבודה וקיבל טלפונים מחברים ששאלו איך יכולים לעזור בכדי שיסיים התחייבויותיו כלפי הלקוחות ועוד, ועוד. בין לבין ישי כל הזמן חוזר לוודא שנעים לי וטוב לי ומתנצל שמעכב אותי, אני עונה שאני נהנית, זכיתי לשהות בחברת אנשים נפלאים.
לקראת 12:45 החברים מתחילים להתפזר ואני מצליחה לתפוס את אהוד וישי לשיחה קצרה, יש לי כמה שאלות לשאול ועוד כמה דברים לברר. ובכן לפחות כך חשבתי, לאורך כל הראיון ניגשו חברים להגיד כמה כייף ואיזה מפגש נהדר.

אהוד צוחק, כשאני שואלת למה המועדון קרוי 'זולו'. מסתבר שזה היה הכינוי שלו בפורום, החברים לא הותירו לו כל כך הרבה ברירות ונפל הפור, שם המועדון יהיה זולו. מסתבר גם שהוא לא ידע שכך נולד שם המועדון.

איך נולד הרעיון?
"לפני כשנתיים חזרתי לרכב וחיפשתי בפורומים מסוימים חברים לרכב איתם. ואז פגשתי את יובל בן משה, יצאנו לרכיבה משותפת והוא, יובל, כבר מינף את הצורך שלנו דרך הפייסבוק; יותר קל לתקשר ככה דרך רשת חברתית. מטרת המועדון העיקרית היא לצאת לרכיבה בשטח, קיימים עוד מועדונים כמו ג'י אינדורו אבל אופי הרכיבה שלהם קצת שונה משלנו. הכוח של המועדון שלנו מאפשר לנו לקבל הנחות ברכישות קבוצתיות, וגם לקיים פעילויות חברתיות כמו התנדבות בבתי חולים".

יובל בראיון דרך הפייסבוק מאשר את דבריו, הוא גם הצלם של המועדון. ליובל יש תכניות גדולות אגב הוא יודע שזולו יפתח סניפים בכל רחבי העולם.
ישי מתחיל לספר על ההתנדבות בשניידר ועל עזרה לחיילות בודדות. אני מקשיבה לו ונדהמת לגלות כי הסיפורים ששמעתי קודם לכן אמיתיים, אנשים נרתמים אחד למען השני בלי בקשת תמורה, בלי לבקש לעצמם את אור הזרקורים- פשוט לתת.

כמה חברים מונה המועדון?
אהוד: " 1115, היום אישרתי את החבר ה 1115, אני זוכר שכשהגענו ל- 400 חברים איזה חגיגות היו."
ישי: "נכון שיש כמות כזו גדולה אבל להערכתי פעילים 250."

מצטרף אלינו אורן כליפא, ישי מבקש לעצור לרגע ולשמוע את אורן. אורן ממונה על ארגון טיולים ופריסה של דברי המאכל והשתייה לחבר'ה. אורן נבוך מגודל המעמד, הוא מעדיף לא להיות באור הזרקורים, קצת לחץ ואורן מתרצה לספר על זולו.

אורן, מה זה זולו עבורך?
אורן מספר לי שקנה אופנוע אבל לא היה לו עם מי לרכב. "פגשתי מישהו ברחוב, הוא אמר לי כנס לפייסבוק תכתוב זולו וזהו החיים שלך מסתדרים. היופי במועדון הזה שיש מגוון רחב של טיולים, תמיד יש לך שותף לטיול. בפעמים הראשונות שהם הודיעו על מפגשים בפאבים התביישתי להגיע, אמרתי את מי אני מכיר, זולו מסדר אותך מבחינה חברתית."
ישי מוסיף ואומר "גם נתן אמר שלבן אדם לוקח חיים שלמים לקבץ סביבו כזו איכות של חברים ותוך שנה אנחנו עשינו את זה."

אז מה שאתם בעצם אומרים לי שפייסבוק, הרשת החברתית, היא זו שמינפה ועזרה למועדון?
אורן: "ישי תסלח לי לרגע, אבל מעבר לרשת החברתית יש פה עניין של גישה. אם מצטרף חבר חדש הוא זוכה לברכות, אנחנו מקפידים לא להתלהם ולכבד אחד את השני."
ישי: "לפני כמה ימים למשל הצטרף חבר חדש שלא רכב 20 שנים, כולם ישר נותנים טיפים ועצות, מברכים אותו ומציעים עזרה."
אהוד: "אתן לך עוד דוגמא גם אם יצא איתנו רוכב לשטח שהוא לא ממש ברמה של הקבוצה שרכב איתה, יעזרו לו ויתמכו בו. אין אצלנו להשאיר רוכב בשטח."
ספרו לי קצת על החלוקה לקבוצות טיולים שלכם
ישי: "בסך הכל יש המון חברים בקבוצה ולכל אחד יש את הסגנון שלו, יש את הדו"שים הכבדים שאוהבים נסיעה רגועה ויש את הצרצרים שאוהבים לתת בגז. זולו משתדלים להוציא טיולים אחת לחודש וחצי בערך ומפגש אחת לחצי שנה. המפגש היום הוא מפגש האיחוד השלישי. המטרה היא לפגוש את הפנים מאחרי הפייסבוק, לכל קבוצה יש מוביל."
האם המוביל הוא הרוכב הכי מיומן שלכם?אהוד: "לא בהכרח, אנחנו אוהבים לתת את הכבוד לכל אחד."
ישי: "היינו למשל בטיול, אחד מחברי זולו נתן לנו צימר להתארח בו ופינק אותנו ובכלל לא יצא לטייל איתנו. המטרה העיקרית שלנו היא לחזור שלמים ובריאים למשפחות שלנו, לכן לא כל רוכב יכול לרכב איתנו לצערי, אם אנחנו קולטים כבר בפורום חבר שמתבטא בצורה לא נאותה או מתלהמת הוא יזוז הצידה, לא ניתן לאף אחד לסכן את החברים כאן".

לאורך הראיון מצטרפים חברי מועדון מוסיפים ומטבלים בסיפורים על האחדות והאחווה. רוכבים פצועים, כך גם רוכבים ללא אופנועים הגיעו למפגש. החברותא היא מעל לכל וזה מורגש באווירה הנינוחה והשלווה בה הם מבלים וחולקים את הזמן החופשי שלהם. בתום הראיון ישי לוקח אותי הצידה, הוא מבקש לשלוח לי מייל עם שמות של חברים שתורמים רבות למועדון, חשוב לו לחלוק את הכבוד איתם, הוא גם מבקש שאצור קשר עם יובל בן משה שאראיין גם אותו. פרגון אמיתי שכזה מכל הלב יש בין החברים המדהימים שחולקים תחביב משותף.

במהלך אחר הצהריים אני מקבלת מישי סמס תודה על הזמן שהקדשתי, ושבעוד רגע הוא שולח לי את המייל עם שמות החברים. בחרתי לצטט אותו מילה במילה, לא עריכה, כי מה יותר טוב ממקור ראשון שרוצה לפרגן:

"נא לציין בכתבה,אנשי מפתח ,אשר יוזמים ומובילים קבוצות בזולו.....
גיא רדר-המכונה "לא לוקח שבויים",שמוציא לפחות 2 רכיבות טכניות בשבוע בהובלה שלו..(מידי פעם גם במדבר)....תורם אין סוף מהידע שלו בזולו,ידע ביטוחי ,מכאני,ובכלל ידע כללי.
ובנוסף מארגן אחת לחודש מפגש זולו בפאב "אוסלבין במודיעין".
זיו שגיב-המכונה "הקפטן",אשר מוביל קבוצות רכיבה באופן קבוע ועוזר בכל אירגון שיש.....
ליאור מרגלית-האיש שדואג לרוכבי השאנטי לרכיבות משובחות במדבר ,בבקעה ובצפון הארץ.....אחלה של מוביל ,לא מפסיק ליזום ולארגן.....
אורן כליפא-מוביל רכיבות מדבר ושבילים מהירים,טורח עבורנו לחולצות זולו ,מדבקות ותמיד עוזר בלוגיסטיקה של האורועים והרכיבות.(עגלת הקפה המשובחת שלו(
יובל בן משה=מי שהגה את רעיון זולו,השם והקמת הקבוצה בפייס....צלם המועדון ויוצר הלוגו.......
אבי ששון-מנהל מותג ק.ט.מ, מי שניהל בעבר את זולו,ועד היום תומך עוזר ומייעץ לנו במידת הצורך.....
נדב השימשוני- מוביל ורוכב מ"ס אחת(רוכב על אדוונצ'יר 990), מוביל במדבר ברמת הגולן ובכל מקום שיש שבילים.....יוזם הרבה רכיבות בשנה.
דני צבי-מוביל קבוצת הרגועים.....יוזם ומוציא כמעט כל שבוע רכיבות שבילים ונתן תנופה ענקית וביטחון לרוכבים המתחילים בזולו.....
דניאל לזירוביץ-תורם הרבה מהידע שלו,ומוביל רכיבות משובחות בכל רחבי הארץ ובמיוחד במדבר.....
עירד שימשי.....מוביל רכיבות שבילים ונווט בחסד(כרגע בזמן פציעה),עוזר מאחורי הקלעים להפקת כל ארוע......
אלי טולדנו,אבי לילה ,דני דנוש:מובילי זולו הצפונים,אשר מוצאים רכיבות על בסיס שבועי בצפון.
ויש עוד אינספור תורמים,מתנדבים,יוזמים,(אך קשה לציין את כולם, אחרת לא ישאר מקום לכתבה) אשר מתנדבים על בסיס קבוע,ובזכות כל אחד ואחד מהם אנחנו יוצרים גרעין משפחתי כייפי ונעים לרכיבה בשטח ובכלל......
תודה לכל חברי זולו הפעילים ,שבלעדיהם זולו לא היה מה שהוא היום......
תודה ישי ואהוד."

לאחר כשלוש דקות אני מקבלת מייל נוסף מישי, הוא "שכח" את ניר תוג'מן "דוגמן זולו", הוא גם דואג לוודא בסמס שאכן קיבלתי את המייל ואוסיף אותו לרשימת התודות.
ובכן, גילוי נאות, אני כותבת על אופנוענים ומועדוני אופנועים, ומצלמת כבר יותר מ-4 שנים את התחום, תמיד אהבתי אופנועים מעולם לא רכבתי, אחרי המפגש עם זולו אני אכולת קנאה שאין לי רישיון לדו"ג. ישי כאילו קורא מחשבותיי מסמס לי "את כבר חלק ממשפחת זולו....כל מה שנותר לך זה לרכוש אופנוע דו"ש...כל עזרה/דבר שאת צריכה רק תעלי את הנושא, אנחנו ננסה לעזור בכל אשר נוכל..."
אחרי דברים כאלה כל שנותר לי הוא לסכם ולומר שהיום גיליתי מחדש את הישראלי היפה, שיודע לחלוק וליהנות, לבלות ולהעניק, ממש כמו שחונכתי.