טכני למען הקהילה מוטוקרוס אופנועים אנדורו אופנועים אנדורו טרקטורונים באחה ישראל
בשטח שלו - שון בן יקר מ"עמותת מסלול"


   02-05-2013, אורנית ויטה    
  שלח כתבה זו בדוא"ל

אורנית ויטה תפסה את שון בן יקר חבר עמותת מסלול, לשיחה על חשיבה מערכתית, אגו, אופנועים והמשכיות.

את שון בן יקר מעמותת מסלול הכרתי לראשונה על מסלול המרוצים. נשמע חו"ל משהו, אבל האמת שמדובר במסלול קטן המורכב משלושה מעגלים באשדוד. הוא הגיע לשם עם עוד שני חברים להתאמן, הסדר המופתי ששלט במסלול הוא זה שהימם אותי. עד לאותו רגע, כמו רוב הציבור, הייתי בטוחה שהרוכבים על שניים בעייתיים, טראבל מייקר'ז כאלה שעושים פעלולים ומסכנים נהגים שלא לצורך. נכון שיש לי לא מעט חברים מהתחום, אבל רובם המכריע התנהל ב-דיונות. בנוסף לשון וחבריו, הגיעה להתאמן גם קבוצת הסופרמוטו, נהגי קארטינג ואפילו שני חבר'ה עם מכוניות מהירות. לכל קבוצה הוקצה זמן אימון ובתום הזמן, מבלי להתלהם, לנסות לגנוב עוד רגע או שניים, ירדו מהמסלול ופינו אותו לבאים אחריהם. לאחר מכן פגשתי בו שוב על מסלול המרוצים בפתח תקווה, הפעם כמתחרה מספר 7.
קבעתי עם שון ראיון ליום שישי בשעות הצהרים. כאשר התקשרתי מהדרך לוודא שאנחנו נפגשים הוא התנצל ואמר כי לא נוכל להיפגש; יש קצת בלאגן עם האישורים למסלול התחרות שתתקיים למחרת בוינגייט. באותה נשימה הוא שאל אם נוכל להיפגש אחר הצהריים, עד אז זה בטוח יסתדר והאמת שחשוב לו מאוד שאגיע, ובאמת כך היה. נפגשנו בביתו בראשון לציון.
הרבה אופציות שון לא הותיר לי – לא עוד ראיון על חן או מאור שנהרגו. ברגע בו חן נהרג הוא לקח על עצמו ההחלטה: לא עוד אופנוע על הכביש, רק במסלול. לשון וותק של 18 שנים על אופנוע, אך החיים שגבה הכביש ממשפחתם יקר מידי, ושון החליט כי מעתה מקדיש עצמו לחנך אחרים לרכב נכון.

אוקיי שון, על מה אתה כן רוצה לדבר?
"על העמותה. למי שלא מכיר, עמותת מסלול הוקמה בשנת 2000. מטרת העמותה היא בראש ובראשונה לחנך את הרוכבים לבטיחות ובטחון ברכיבה. בתקופה האחרונה הם אימצו לעצמם את הסלוגן 'עמותת מסלול, סוללת דרך בטוחה לרוכבים, מרוצים'. הבעיה העיקרית שלנו הרוכבים הוא האדרנלין, ברגע שאתה על הכביש לא מעניין אותך, לא המשפחה, לא חברים זה אתה והאופנוע. בכדי למנוע מעצמי ומהמשפחה עוגמת נפש נוספת מכרתי את האופנוע. תשתית הכבישים כאן בארץ לא בנויה לאופנועים. היום כאשר מישהו רואה אופנוען, הוא מתייחס אליו לרוב כאל פושע. המדינה לא ממש ידעה איך להתמודד איתנו ומיתגה את האופנוענים ככאלה. אם ניקח את נושא התחרויות במוטוג'יפי או סופרבייק, אז לרוב, הרוכב נופל, קם ממשיך. נכון, יש נזק לאופנוע, זהו תחביב מאוד מאוד יקר ולא כל אחד יכול להרשות את זה לעצמו. לפני כשנה וחצי ישבתי בישיבה בעמותת מסלול, עם חבר'ה מבוגרים ומנוסים ממני וראיתי אנשים שבורים לפני. החלטתי למנף את כל האנרגיה שאגרתי בתוכי ואת כל הסיפור שהמשפחה עברה, והחלטתי להוביל מהלך להבאת המרוצים לחוקיות".

שון בחור כריזמטי.כושר מנהיגות ובעיקר בעל דחף חזק להצלחה לא ויתר. אפשר לראות את זה בשיחה. לאחרונה מונה שון ליו״ר התאחדות הכידונאים, במקומו של שגיא שוורץ.

"אחד הדברים הראשונים שדאגתי לעשות הוא מיתוג העמותה, אסף רחמים ואני השקענו חשיבה קרוב לשלושה חודשים עד שמצאנו את הדרך למתג את הרכיבה כספורט לכל דבר. אחת התובנות שלי היתה שיש לתת לכל אדם ניסיון – כמו בחיים כך גם על המסלול. אם מישהו מתנהג באגרסיביות – ואני נמנע מלהיכנס להגדרות נוסח 'ברברי' וכו' – אני מנסה להסביר לו את הטעות שלו. הצלחתי? סבבה, הוא יכול להיות חלק מהעמותה אם לא, הוא מורחק. יש שינוי מהותי בתפיסה; אין צעקות, יש משמעת, יש סדר. היום העבודה העיקרית שלי היא בעיקר מול המפיקים, שהאירוע יזרום כמו שצריך. אין לי ספק שנכנסתי למים מאוד עמוקים, ואני לא לוקח כאן את הקרדיט לעצמי, יש לי הרבה מאוד אנשים שעוזרים לי. 'כדי שעסק יצליח אתה צריך עובדים טובים', זה מה שאבא שלי אמר".

ובכל זאת, אני שמה לב כי לכל אחד מהמועדונים יש "תנאי קבלה". כולכם חוזרים על אותו הדבר; אנשים טובים, סבלנות. מה לגבי חינוך הדור הצעיר? במוטורקרוס למשל אנחנו רואים כבר ניצנים של חינוך לספורט מוטורי
"הבעיה העיקרית שלנו הוא שהמדינה מיתגה אותנו כחוליגנים, ובזה אנחנו נלחמים כרגע. הרי יכולתי למתג את העמותה כאליטה של הספורט המוטורי, אבל לא רציתי. קחי את גרמניה כדוגמא, התפיסה שם אחרת. את יכולה לראות בכבישים מכוניות עוקפות אופנועים. היום יש לנו את היכולת עם החוק החדש, את הרשויות – ואל תטעי יש לנו מלחמות גדולות מולה – שתומכות בנו כמו פתח תקווה, נתניה, דימונה. כל התשתית הזו מובילה לחינוך מחדש של הספורט המוטורי".
אז מהן השאיפות לעתיד?
"אני רוצה לראות קורסים לרכיבה מוטורית. תראי איזה יופי זה במוטור קרוס; ילד בן 8 רוכב, נופל, קם וממשיך להתחרות. כאשר ילד כזה יקבל לידיו רישיון בגיל 16 הוא כבר לא יחפש להוציא את האגרסיות על הקטנוע, יש לו את המקום המיועד לכך. קחי לדוגמא את האימונים שאנחנו מבצעים בשבת, באים לצפות בנו לפחות 40 אנשים כל פעם, הם מגיעים עם חברים, אני בטוח שלפחות לאחד מהם הצלנו חיים. וזה מה שחשוב לי להדגיש בכתבה, אנחנו לא מחפשים להתעשר אנחנו מחפשים להציל חיים".

אחת הטענות שאני שומעת היא שלהיות רוכב מקצועי דורש הרבה מאוד כסף, שון קוטע אותי.
"הכל עניין של רצון, אני לא משתולל קונה כלי ב- 15,000 ש"ח ומשפץ לבד. אנחנו עדיין לא בליגה של המוטוג'יפי, יש לנו מיני מסלול כרגע. אם יש נותני חסות שכן מסוגלים לתת ולא נותנים, לשם אני מכוון. המיתוג שלי הוא לא סתם, כרגע הם בוחנים אותנו ואת מידת הרצינות שלנו- עוד יבוא היום בו הם יתנו כסף רק בכדי להתפרסם בתחום שלנו. כן, יש מוסכים או נותני חסויות קטנים שעוזרים לתחזק את האופנוע. אין פה באמת נותן חסות שיכול לתת לי משכורת חודשית רק בכדי שאתאמן כל היום. אני כן רואה שלקראת 2015-2016 יקרה כאן שינוי מבחינת התפיסה ואז אני מכוון גבוה, לספונסרים מכל העולם".
מדינת ישראל הגבילה עם חוק הספורט המוטורי, מה עושים עם זה?
"ובכן אין לנו מה לעשות, אגב אם תקישי בגוגל תגלי שישראל ואולי עוד מדינה אחת חוקקו חוק כזה. אבל אנחנו עובדים בהתאם למגבלות החוק".

לאורך הראיון שון חוזר על נושא האגו; הרשות, המפיק, העמותות. אני מסתכלת עליו ושומעת מבין דבריו כי שון הבין שעל מנת להצליח הוא חייב להניח בצד את האגו שלו אחרת הכל יתפרק. הוא מלא הערכה לכל מי שנמצא לצידו, אני מלאת הערכה כלפיו כי הצליח מהכאב האישי שלו לסלול דרך בטוחה למשהו חדשני ונפלא. יש לו שאיפות רבות, הוא רוצה שעמותת מסלול תגיע למצב בו תהיה לה היכולת הכלכלית להפיק אירוע לבד, על הפרק מתוכנן גם מרוץ קטנועים, שידור התחרויות בערוץ טלוויזיה מסוים וגולת הכותרת היא בניית מסלול מקצועי בשיתוף אחת העיריות.
"כרגע כל העמותות עובדות בשיתוף פעולה ככה זה כשחיים במדינה שלמרות הדרך הארוכה שעשתה ישנם תחומים בהם אנחנו עדיין בחיתולים".
כאשר אני מנסה לברר עם שון לגבי הרשות ושיתוף הפעולה ביניהם שון חותך חד משמעית.
"יש תמיכה מהרשות, גם אם הם מערימים קשיים. הכל חדש וגם הם לומדים ובוחנים".
כשאני מסתכלת על שפת הגוף של שון אני מבינה למה הוא מצליח לשכנע ולהניע את הגלגל; בחור צעיר עם שאיפות גבוהות ובעיקר אמונה גדולה בדרכו. הראיון שלנו נקטע, יוגב הרוש חבר טוב ורוכב מוכשר בפני עצמו מגיע לאסוף את האופנוע של שון. מחר התחרות בוינגייט והם החליטו לפרסם את המרוץ שלהם שיתקיים ב- 15.5.2013 על ידי תמיכה ונוכחות באירוע עצמו עם האופנועים והרוכבים.
שון מבקש לסיים את הכתבה בתודה ומסר. התודה הענקית לאשתו עדן, הוא יודע שלא היה מקבל תמיכה כזו מכל אשה. המסר הוא לדור הצעיר, חשוב לו שהם יגיעו למסלול עם אופנוע במקום לשבת מול האינטרנט ולבטל את המסלול והרוכבים. שיתנסו ואז יחליטו.
"האופנוע שלי לא הכי טוב אין לי את היכולת להתאמן כל יום אבל אני נלחם, אם רק היית יכולה להיות ליום אחד בקסדה שלי היית מבינה".
אני מבינה, מבינה בהחלט, לא יכולה שלא להשוות פעם אחר פעם בין השיגעון לאופנוע לשיגעון לצילום.

*רוצים לדעת פרטים על המרוץ הקרוב? איפה ומתי.







תגובות לכתבה
1.יניב 02-05-13
ואווו יישר כוח !!!!
2.קורל 03-05-13
כל הכבוד! המון בהצלחה (:
3.סטס 03-05-13
אחלה כתבה שיהיה בהצלחה
4.שושנה מהמרכז 03-05-13
אין מילים בפי, גאה על הדרך והתהליך שנעשה פה. מאחלת המון בהצלחה בהמשך וכמובן, אתם עושים טוב לכולנו!
5.מפרגנת 04-05-13
כתבה ממש טובה איזה יופי

6. מעריצה 08-05-13
פש... יפה
7.גלעד ניר 11-05-13
סחטיין ענק.
שון , היודע בכינויו "הרס"ר" מניע ומריץ עיניינים במלוא הכח.
כמו אלי שולגה ("שלנו",הסופרמוטו) שון מצליח לשלב מנהיגות ויוזמה תו"כ מפגני רכיבה מעולים.

בהצלחה בתפקיד החדש!
הוסף תגובה

*שם:

אימייל:

*רשום את הספרה שלוש:

*תוכן התגובה:


כל הזמנים הם GMT +3. השעה כרגע היא 17:54-24.