הנבחרת הישראלית חזרה ממוטוקרוס האומות, עידו כרמון מספר על ההתרגשות הגדולה

תוצאות התחרות כבר ידועות, אך אצלנו התרגשות הנבחרת עדיין ניכרת. עידו כרמון ישב לכמת את ההתרגשות למילים, מוטוקרוס האומות בנימה אישית.

איך מתחילים לסכם אירוע היסטורי שכזה?..

הכל התחיל בשיחת טלפון מירון גולדשטיין שבה נשאלתי האם אני מעוניין להתחרות ב MX OF NATIONS 2013.. כמובן שלא הססתי לרגע, וכמו שאני מזנק מהגייט, ככה אישרתי את השתתפותי. ההתרגשות עצומה וההכנות הרבות לקראת המירוץ נכנסו לתוקף מיידי. היה לי פחות מחודש ימים להתארגן ולהבין שנבחרתי לייצג את מדינת ישראל, יחד עם שני חברי לקבוצה, באירוע האופנועים הגדול בעולם!

זה התחיל בהכנות הציודים המתאימים, בדיקות גופניות מקיפות, בירוקרטיה (כרגיל..) ויוצאים לדרך..
משפחתי ואני יחד עם מנהל הקבוצה - רז היימן, ירון גולדשטיין וענת פרנק ממ.מ.ס.י, מגיעים לגרמניה ומיד נפגשים עם קבוצת רוק סטאר סוזוקי ומשם החלום מתחיל להתגשם..

אופנוע מתוקתק, קווין גולוקס - מכונאי בעל שם עולמי, ומכונאי מתלים מחברת סולבה.. מתחילים כיוונים אחרונים, מתאימים כידונים, ידיות ומגיעים לפינישים האחרונים ויוצאים לטסט רייד ה"אופנוע" פשוט מדהים!! הכל במקום ומרגיש חלק מתמיד.. אני מרגיש בתוך חלום.

בוקר יום שבת.. ההתרגשות בשיאה.. ארוחת בוקר קלה ויוצאים למסלול. כשמגיעים, הכל מוכן (יקים.. או לא?!) תוך 10 דקות, מתלבש ועולה למקצה אימון. במקצה האימון, המסלול מסודר ברמה גבוהה מאוד, מושקה כבד מאוד, בוצי ומתחילים להתפתח קוליסים וקווים למסלול. המסלול מהיר מאוד וזורם. חלום..

השעה הגיעה. 10 דקות המתנה בוייטינג זון. בהגרלה, ישראל קיבלה גייט מספר 16.
בוחר מיקום ורואה שאנטוניו קיורולי מתמקם לשמאלי, וראיין דנג'י מימיני.. לא יכול להיות טוב יותר..
הקבוצות מתמקמות, כל אחת במקומה בגייט, והשלט הירוק שמאשר את הפתיחה מורם. מיד לאחריו, שלט 15 שניות, שיא המתח מורגש באויר, נכנס לריכוז, שלט 5 שניות ובוםםםםםם... כמו חצ מקשת יוצאים כל הרוכבים ואני ממוקם במקום טוב באמצע. למקצה ה MX1, המסלול תמיד מוכן ראשון, כך שהאדמה מושקת חזק, והמסלול בוצי. נכנסים להקפה הראשונה והקצב גבוה מאוד, ההרגשה מטורפת.. הרוכבים טסים על המסלול בקצב מסחרר, תוך 3-4 הקפות נכנס לקצב רכיבה ומתחיל להשתחרר..

המסלול מתחיל לפתח קוליסים אימתניים, לא משהו שראינו בארץ! אבל, נלחמים בכל הכוח. אני מגיע לרוכב שרוכב בקצב דומה מאוד לשלי ויושב עליו מרבית המירוץ. תוך כדי נלחמים אחד בשני. נפילה קטנה שלי, בקו פנימי, ליד הפיט ליין, גורמת לו לברוח, אבל אני קם ועולה על האופנוע בכל הכוח. שלט שתי הקפות האחרונות עולה לאויר, ואני אומר לעצמי שאני חייב לעקוף אותו. הקפה אחת לסוף והמלחמה ממשיכה. הרוכב שהיה צמוד אלי מסיים לפני ואני צמוד אליו. לא יכול שלא לחשוב שאם לא הייתי נופל הייתי מצליח לסיים שניים שלושה מקומות למעלה. אבל, זהו הספורט, זה המוטוקרוס. מסיים את המקצה מרוצה, למדתי המון, האופנוע עבד מדהים והחווייה הייתה מעבר לכל ציפיותי.