טכני למען הקהילה מוטוקרוס אופנועים אנדורו אופנועים אנדורו טרקטורונים באחה ישראל
צוות ניר - חווית סבב ראשון


   19-06-2014, מיכאל חן   
  שלח כתבה זו בדוא"ל

מיכאל חן, הנהג של צוות ניר זוקי פרו, משתף בחוויותיו מהסבב הראשון בליגת העבירות MDC

לאחר הבטחות וצפי לאירוע ססגוני ויפה, הפקה גדולה והתייחסות מיקצועית ורצינית, פנינו לעתיד טוב בספורט נראתה קרובה מתמיד. אנחנו במירוץ המטורף לסיים את בניית רכב האדוונצ'ר החדש, עושים לילות כימים, מגלים כל כמה שעות עוד משהו שלא קיבל טיפול יסודי, ולא חוסכים כסף, אנרגיות, ועבודה שחורה, אך עדיין השתתפותנו בספק. האם נצליח להביא את הרכב לקו הזינוק עם מנוע מכוון ונעילות עובדות?

זה מה שעמד על הפרק, בשלב זה אין צורך להתעסק עם עובדה שולית, שיומיים לפני מירוץ עדיין לא קיבלנו מספר אפור, זה יבוא כמה שעות מאוחר יותר כשצחי מדהלה יצלצל ובלי שלום והקדמות מיותרות, יקריא את המספר 101-770. קפצנו בצהלה והרתכת ביד של אלי מורן הגדול כמעט עשתה בי חור, חיבוק קטן וממשיכים, אין מתקן לגלגל ספייר, אין כננת אחת, אפילו אין קוילאוברים מכוילים. אין, אין ואין, אבל אנרגיות מטורפות ונחישות לא חסר. מגלגלים את הדרקון מהמוסך של צוות ניר לביתו של שחר שבילי הנווט, השעה 22:00, שחר מגיע לאחר יום עבודה ומיד צולל מתחת לרכב ומתחיל לחזק ברגים, אריק חזן התותח מופיע כעבור שעה ושופך אור על מרחק וזוית הסרן האחורי. שעות עבודה לא מעטות לפנינו.

יוסי הילד משחיז חותך ומרתך, אלי מורן מרים מחזק ולפעמים יותר מידי- שובר בורג או שבעים ואני, כרגיל, שותה קפה, תה עם נענע, סודה ומייעץ. הגענו להחלטה נבונה שככל שאגע פחות ברכב, כך יהיה בנוי טוב יותר. חמש לפנות בוקר סיימנו חלק מרשימת הרג'קטים וצריך לקחת החלטות על מה מוותרים, הרי לא נספיק להגיע מוכנים. הרכבנו כננת שפורקה מהדיפנדר הוותיק של אלי שחר, ויצאנו לבדיקות הטכניות במשמר דוד, עברנו את הבדיקה והשארנו את הדרקון לקבל אנרגיות טובות מהמסלול, בשנת לילה נעימה עם הפנים לכיוון תקיפת הסלע הראשון.

אחזיר אתכם יומיים אחורה, בכדי לספר למי שלא מכיר כי באמתחתי עוד רכב שמשתתף בקטגוריה העממית ואף ניצח את כל המירוצים עד כה. עד ליומיים לפני המירוץ, לא היה אישור לרכבים הדואלים, אך ברגע שאישרו אך טבעי היה שמכונת העבירות שנבנתה על ידי טומי הגולה, תרוץ כאיילה לייעודה המקום הגבוה ביותר על הפודיום. זה אומר שצריך להכין שני רכבים ולעשות תמרון קטן בין קטגוריה לקטגוריה, זה לא מה שיגרום להתרגשות בקבוצת מירוצים מיקצועית, ואנחנו פועלים במידור וחלוקת תפקידים וציוד בין הרכבים. לצערי בבוקר המירוץ התברר לי כי בקטגוריה העממית ישנם רק שלושה מתחרים, דבר אבסורדי ולא מתקבל על הדעת, אם רוצים לדחוף את הספורט קדימה. חייבים להכניס למעגל יותר משתתפים, ישנם רכבים ונהגים טובים ואני אשמח לאתגר. זו לא חוכמה לשבת מהצד ולהעביר ביקורת על משהו שאפילו לא התנסית בו, צריך אומץ וגבריות כדי להתמודד והרבה פחות כדי להעביר ביקורת. אני קורא לכל הנהגים בעלי הרכבים המשופרים להגיע ולזנק, במיוחד לאלי טמבור, שטומי בנה לו רכב הרבה יותר מושקע וחזק משלי, אין מה לפחד מי שלא יודע להפסיד לעולם לא יהיה ווינר.

ועכשיו לתחרות עצמה, כשראו שאנחנו עומדים עם שני רכבים בפיטס, שאלו אותי המתמודדים מי ינהג על הרכבים, ואני בחוש ההומור האופייני עניתי בעממי אני ובאדוונצ'ר אנוכי, מי יתן והטוב ביותר ינצח. זינקנו ראשונים בעממי והמסלול לא היה קל לדעתי המסלול של העממי היה הקשה ביותר אף מהאקסטרים. עלינו את צינורות הבטון, קפצנו סלע וחרשנו על הצמיגים ב-45 מעלות, טיפסנו את הקירות בסוף המסלול ועשינו זמן טוב. חיכינו לזינוק באדוונצ'ר, עם חששות מאחר והרכב לא עבר אימון ולא מוכן לגמרי, לא ידעתי כיצד יתנהג מאחר והבולמים לא מכויילים והרכב שט כמו אונייה. זינקנו, ולהפתעתי הרכב פשוט נסע את המסלול באלגנטיות מופגנת, עשינו את זה בזמן שיא של 1:01 דקה אחת לא להאמין, אך החגיגות היו מוקדמות מידי, מאחר ובמסלול השני נפלתי לתוך צמיג של שופל עם הגלגל האחורי והסיבסוב גרם לשבירת הצירייה. המשכנו במלחמה עיקשת וסימנו את המסלול מבלי לעבור את זמן המקסימום. בעממי זינקנו למקצה השני בידיעה ששני המתחרים האחרים לא סיימו, ואנו יכולים לטייל בכיף עד החצי וננצח, אך לא זה הצוות שבא לנצח בנקודות. עשינו את המיקצה בזמן של דקה וחצי, תוך דילוג על סלעים וצמיגים וכבשנו שוב את הפיסגה, לא הצנועים הם אלא שהתחרותיות בדמם לכן אומר בלי שחצנות כי הרכב ה-"עממי" שלי, הוא הרכב עבירות המורשה לכביש החזק בארץ ללא עוררין. אני רוצה להודות לזוקי פרו שנרתמו והביאו לי שיפורים שעשו את ההבדל בינינו למתחרים האחרים, לעופר מנענע גז שנתן חסות ומעודד, לאלי שחר הגדול שבזכותו אני בעולם המירוצים, לשחר שבילי הנווט/מכונאי/טכנאי/ליצן/לוחם ועוד, שעשה עבודה מדהימה בהתחשב שלא עשינו אפילו אימון אחד, בפעם הבאה תוצאות כאלה לא יתקבלו שחר. תודה לאלי מורן שירותי בנייה, הבולדוזר שדחף, הרים, חיזק, עיצב ולא העציב אלי אתה הרוח הגבית שלנו וזו אחלה רוח. תודה למשפחתי ולאישתי שסובלת אותי פחות כי אני לא נמצא, תודה לאבא המדהים שלי, שאף השתתף בבניית הכלוב, ולכל צוות ניר שתומך ועוזר; ניסים באבא, תמיר טל, ראובן ברדה, ניר אזולאי, אורנה, אורנה ואורנה.

רוצים לשתף אותנו בחוויות שלכם? כתבו לנו







תגובות לכתבה
הוסף תגובה

*שם:

אימייל:

*רשום את הספרה שלוש:

*תוכן התגובה:


כל הזמנים הם GMT +3. השעה כרגע היא 21:24-24.