טכני למען הקהילה מוטוקרוס אופנועים אנדורו אופנועים אנדורו טרקטורונים באחה ישראל
חוצה ישראל 2014 – RESC4U


   17-08-2014, שלומי סטובצקי   
  שלח כתבה זו בדוא"ל

שלומי סטוביצקי הצטרף לחוצה ישראל מבית Resc4U וחזר מלא אבק, אך מרוצה

14/08/2014 – אני בבית מול המחשב בחדר הממוזג, אבל הראש, הראש, עדיין מרחף בנעימות חמימה ומסרב להאמין שזה הסתיים. 4 ימים של שטח טהור, בקבוצה של קרוב ל-100 איש המונעים באמצעות 31 גיפים, שנענו לפרסום של חברת חילוצי השטח RESC4U והגיעו למסע חוצה ישראל.

המכנה המשותף לקבוצה הוא בעלות על רכב 4X4. המשתתפים שלא הכירו אחד את השני, הגיעו בשלל רכבים (מלנד רובר דיסקברי, שלא דורש אפילו נהג כדי להגיע ליעד, ועד סופה פתוחה "מפנקת" שלולא שכבות האבק שכיסו את הנוסעים, הם היו ניצלים מהשמש הקופחת עם טמפ' שנמדדו מעל 42 מעלות). כמובן שהגיוון הרב היה גם בג'יפאים, החל מכאלה שזו הפעם הראשונה שלהם בשטח, ועד לועסי סלעים שטחנו גם את מדבר סהרה במהלך מירוצי מדבר.
במחשבה ראשונה, כשאני מטפס אל הכסא המרופד בצימצום של הלנד רובר הצהוב של שלומי (שהוביל את הטיול), לא הבנתי איך ניתן בכלל להוביל קבוצה כזו במסע יומרני של 700 ק"מ בשטח.

08:00 בדיוק כפי שנאמר בתדרוך המסע יצא לדרכו, כמובן לאחר שקשוקה מפנקת, מחניון שניר דרומה לאילת.

המסלול, שנבדק לפני, הוביל אותנו בשבילי הגולן הקופצניים, תוך מעברי מים וקולות חריטה קלות של השיחים על דפנות הרכב, כמובן שלא פסחנו על בריכות קרות כקרח ועצירה ארוכה לארוחת צהרים בפאג'ר הקטן. בצורה קצת מפתיעה, האנשים התחילו לתקשר ולהתחבר, וקבוצות חדשות החלו להווצר סביב שולחנות קטנים והרבה אוכל. מסתבר, ששכחתי שמדובר בג'יפאים שיודעים להתחבר בקלות ואהבה. המשך המסלול הצמוד לירדן, לא סיפק חלק מהמטיילים ועצירת הקפה ליד הגשר מתחת לקיבוץ "כפר הנשיא", היווה מקום לשטיפת הרכב וכמובן לשטיפת אבק הדרכים.

היום הראשון שהיה קצר מבחינת נסיעה (רק 60 ק"מ) אך תובעני מבחינת מכלולי הרכב, הצליח ל"שגע" מחשב רכב של טאראקן, שהמשיך מהגולן למרכז על גבי גרר. פרט לכך, לא נראו נזקים נוספים, בנתיים. חניון הלילה שנקבע בזאכי, כבר נגלה לעין, כאשר הצוות המנהלתי של RESC4U כבר ממוקמים, הפוייקות כבר על האש, וכל החניון ערוך ומוכן לקלוט את כל הגיפים ונוסעיהם הרעבים. צחי ושלומי, מנהלי החברה, לא הסתפקו בתזונה לבטן, אלא גם לתזונה למוח. מיד לאחר ההתארגנות וארוחת הערב, צצו יורמי ורועי ממוסך גבע, על גבי מפלץ השטח הכתום שלהם ומסביב למחצלת דיברו על מרוצים בארץ ובחו"ל וענו על שאלות הקהל. זו לא היתה הפעם האחרונה שיורמי נתקל בנו במהלך המסע, למחרת הוא כבר הגיע בכדי להחזיר את הדיפנדר של שלומי לחיים. שבעים עייפים זחלנו לתוך האוהלים, בציפייה ליום המחר.

תמונות מהגלריה


היום השני
בוקר נעים קידם את פנינו וממש כמו חבורה מגובשת התארגנות זריזה, ארוחת בוקר , תדריך, ותזוזה ליום החדש שיקח אותנו בצמוד למסלול מוביל המים. המשך בנחל ציפורי, ותנועה מנהלית לכיוון יער בן שמן. את עצירות הקפה ניצל דן אמיר, להסברים מעמיקים על המקום בו עצרנו, סיפור מרתק על גילגולו של עץ , סיפור המוביל וכו'. דן אמיר הגיע מ"תאגיד ג'יפ חיון" המתמחים בטיולי ג'יפים, הדרכות ועוד פעילויות שהשתיקה יפה להם. התנועה בשבילים מהירה, "נוהל שיירה" מתגלה כדבר הכרחי, "מיצמוץ" קטן ומיד יש "נתק" בקבוצה. מספר קריאות במכשיר הקשר ו/או שימוש במכשיר הסלולר והכל מסתדר על הצד הטוב, לפחות אנחנו זוכים בעוד הסבר לא מתוכנן מפי דן אמיר, בזמן שהמנותקים חוזרים לשיירה.

אני, לאחר שזכיתי בקפיצה משולבת להכיר את עצם הזנב בזכות הספסל הספרטני של הדיפנדר הצהובה והכיפה שעל ראשי עברה הידוק מסיבי לתוך גולגלתי. חרש חרש, התגנבתי לבהמת משא אחרת, סילברדו ( מי שמכיר אותי, יודע כמה אני מאוהב בסילברדו אחרי היילקס 93).

תמונות מהגלריה


היום השלישי
היקיצה קצת יותר יגעה ופעילות הבוקר (ארוחת בוקר, בדיקת רכבים, תדריך נהגים ותדריך כללי) מתקבלות בחיוך נמוך יותר ובהענות נמוכה עוד יותר. אנשי RESC4U, חיוניים, חינניים ובחיוך רחב מאלצים את כולם לשתף פעולה. בכל זאת, הצלחת מסע שכזה דורשת עמידה איתנה בנהלים ושמירת הבטיחות, לא ניתן לזייף בזה. המסלול התבסס על שביל חוצה ישראל ונע בין יערות וכרמים ללא הרפתקאות מיוחדות, ורק הגביר את ה"גירוד בידיים". עליית דרדרת קטנה שעמדה בתמימות לצד הדרך, העירה רבים לתת בה. רמי ידידי (מהסילברדו), ניסה גם הוא לטפס את הגבעה עם הסילברדו, אך סיומת העליה היתה בגבנון עפר, שהחליט פה אנחנו בודקים את המקצועיות של חברת RESC4U המתמחה וקיימת עבור מצבים כאלה. לאחר תצוגת תכלית של מקצועיות, שוחררה סילבי הסוררת מהתל ואפשרה לנו להמשיך במסע. קצב הנסיעה גבר, והבדלי הנסיעה בין המשתתפים התחיל להיות משמעותי יותר. איזור יתיר, בואך ערד, שובץ בחבורות גיפים, שכל אחד מחפש את הזנב של השני, אך שוב, בתחנת הדלק בערד, התקבצו כולם והתקדמו בצוותא לכיוון ירידת ציר הגז. ציר הגז גבה צמיג אחד אך לא הצליח לפגוע בחדוות ירידת מעלה עמיעז, בואך מישור עמיעז לתמונה קבוצתית והמשך מנהלתי (בוזבז זמן רב במשך היום) ללינת לילה בחניון לילה עידן. החום היה פחות מעיק, כלומר פחות מעיק מדחיפת הראש לתוך תנור פועל.

העדינים שבחבורה (ואני בתוכם), מצאו בסביבה הקרובה, חניוני לילה קצת יותר מפנקים עם מזגן, מיטה מוצעת ומקלחת, בעוד בעלי הסיבולת נשארו ללון בחניון עצמו. ארוחת הערב קוררה באמצעות מדורה ומעולפים מחום, שקעו בשינה.

תמונות מהגלריה


היום הרביעי
קשה מאוד היום הזה, כולם כבר מכירים את כולם, חברויות חדשות נוצרו, סיפורים וחויות עפים בקשר, מספרי טלפון מוחלפים ובעצירות שמתחילות להתארך, כבר מגלים קבוצות חדשות שכבר מתאמות את הטיול הבא יחד. בזמן ה"חקירות" אני מגלה שלרבים, תזמון האירוע היה בדקה האחרונה לפני שהם יוצאים מדעתם. החופשה בשטח "נפלה" להם בדיוק בזמן. אפילו מבצע "צוק איתן" שליווה אותנו ברקע, נתן לנו זמן איכות בהפסקת אש שקטה ומתמשכת, ממש שכחנו שאנחנו במזרח התיכון. בין הסיפורים היפים, מסתבר שמשתתף אחד, קיבל כמתנת יום הולדת מאישתו את המסע ולא ידע על זה ממש עד ההתחלה.

השיירה הסתדרה חיש קל והתנועה דרומה המשיכה. הקצב לא מהיר (למרות השבילים המזמינים) , ממש כמו עובדים שמנסים למשוך את סוף העבודה ולזכות בעוד יום עבודה (מי שבונה, יודע). אך גם הרכבים מחליטים לעזור לנו. פנצר נוסף לדסקברי, כאשר שום צמיג חליפי לא מתאים בעבורו, ולאחר צלצול ליבואן מסתבר שאין כלל בארץ כרגע צמיג שכזה, נסיון נואש לסגור את הדופן ע"י "תולעים" נדון לכישלון מחמת עובי דופן של נייר טואלט. קבוצה קטנה, נפרדה מהשיירה ולאט לאט, כדי לא לשבור את הג'אנט היקר, נכנסנו לקיבוץ צופר, כדי להשאיר את הרכב לגרר ולהחזיר את נוסעיו לטיול. נסיון החיבור לשיירה הפגיש אותנו עם צוות הלוגיסטיקה "המלאכים" שלנו, עם צינור מים מפוצץ, תיקון זריז כאשר רוני, חותך בבשר החי וקוטע חלק מצינור לחץ האויר שלו. התנעת הרכב מגלה לנו שבצורה לא ברורה כלל, פולי המנוע השתחרר ממקומו ובצורה יותר הזויה, הבורג מתגלה מתחת לרכב. חברת "RESC4U" נשלחת להמשך המשימות: שלומי עם הדיפנדר נשלח לשיירה להמשיך להוביל את המסע עד סופו, צחי ושאר חברה הצוות עולים עם עופר על הטויוטה שלו, להמשך פעילות לוגיסטית, כאשר העגלה מועמסת על טנדר נוסף, ורוני עם ה"תאילנדי" שלו נותרו על כביש הערבה להחזרת הרכב לשירות. לא משהו מסובך: פירוק פילטר אויר, ונטה, כונסים, אינטרקולר, רדיאטור, שחרור מותחנים להרפיית מתח הרצועות, החזרת הבורג למקומו, הידוק והרכבה מחדש של כל חלקי הרכב שפוזרו מילוי מים התנעה והמשך תנועה.

בעוד השיירה "תופרת" את תמנע, שמורת מסיב אילת בדרכם לחניון הלילה האחרון, החלקנו בשקט למלונית קטנה באילת, ואחרי קירצוף מסיבי עם ליפה, חזרנו לצבע הנכון שלנו. חניון הלילה בהר יהורם, איחד את כל השיירה לארוחת ערב חגיגית עם סטייק פרגיות מפנק והרמת כוסיות שמפניה. המסע הסתיים, אך האנשים לא רוצים ללכת הביתה. למרות הרוח הבלתי אפשרית שנשבה במקום, האנשים ממש התאמצו להשאר יחד עוד ועוד.

תם ונשלם. העייפים נשארו ללון במקום, הערניים נסעו לביתם והמפונקים המשיכו לבית המלון שהזמינו מבעוד מועד. קשה לי לסיים את הכתבה, עדיין הרבה סיפורים ושמות רצים לי בראש ורצון עז לספר גם עליהם, אבל אני אעשה משהו שונה לגמרי, כל מי שהשתתף בטיול ומעוניין לכתוב את הסיפור מהצד שלו, מוזמן להעביר אלי ואנו ניתן לכך במה בקטגוריית "גולשים כותבים".

תמונות מהגלריה








תגובות לכתבה
1.רות 26-08-14
אני קוראת את הכתבה כל יום וכל יום אני מזילה דמעה ומתרגשת מחדש.
זה לא עובר.
ההרגשה הנהדרת.
ההנאה הצרופה.
איך קובי אמר לי אתמול - עדיין בהיי.
היה כיף מטורף אחלה אנשים אחלה פירגון אחלה שיתוף פעולה אחלה טיול אחלה נופים אחלה צילומים אחלה כתבה
קשה לתאר במילים.
תודה לכולם למשתתפים למארגנים לכותבים וכמובן לצלמים (ואביטל)
2.Nitsa gebbie 27-08-14
אפשר להרשם לטיול הבא בבקשה? מדהים ביותר
הוסף תגובה

*שם:

אימייל:

*רשום את הספרה שלוש:

*תוכן התגובה:


כל הזמנים הם GMT +3. השעה כרגע היא 10:29-24.