טכני למען הקהילה מוטוקרוס אופנועים אנדורו אופנועים אנדורו טרקטורונים באחה ישראל
המסע בעקבות המוטוקרוס: חלק א'


   09-08-2016, שי מנצור   
  שלח כתבה זו בדוא"ל

צילום: שילה נידאי

שי מנצור, רק בן 21, חולם להגשים את עצמו בצורה הכי גדולה שיש. הוא ארז פקלאות, נסע לארצות הברית ומספר כאן על החוויות הראשונות שלו

לפני שנתחיל עם סיפור נסיעת לימוד רכיבת המוטוקרוס המקצועית, נתחיל מההתחלה, כלומר לפני קצת יותר משנתיים. ביום שבו השתחררתי מהצבא כבר ידעתי שהחלום שלי הוא ללכת לבית ספר לרכיבת מוטוקרוס מקצועית ברמה הכי גבוהה שאפשר. דרך חברה טובה יצרתי קשר עם מדריך רכיבה בטקסס, בשם שאנון נידאי, שהדריך ולימד רוכבים מוכרים כמו ריאן דאנג'י, וטרי כנארד. לאחר שיחתנו הראשונה כחצי שנה לפני הקורס, היה לי ברור שאני הולך לטוס לארצות הברית בדרך להגשמת החלום. את הבעיות הבירקורטיות (סוג הוויזה לדוגמא), פתרתי לאחר שקיבלתי מכתב הזמנה משאנון ומכתב המלצה מהמעסיק שלי בארץ.

לאחר הכנות מרובות שכללו אימוני כושר והקפדה על תזונה נכונה, הגיע הזמן לטוס ולנחות בסן-דייגו לשבוע התאקלמות אצל חבר. עבר שבוע, שאנון אסף אותי וכבר מההתחלה הבנתי שהאנגלית שלי לוקה בחסר אך שאנון ושאר הרוכבים עזרו בתהליך ההתאקלמות לשפה, לסגנון החיים של רוכבים מקצועיים וגם לרכיבה.

השבוע הראשון היה גשום, ולכן לא יכולנו לרכב. אז עשינו אימוני כושר ושם הגיע ההפתעה הראשונה שלי. הופתעתי עד מאוד מרמת הכושר הגבוהה שלי ביחס לשאר הרוכבים, מה שגרם לרוכבים לחשוב שרמת הרכיבה שלי תהיה גבוהה ביחס אליהם, אך זה ממש לא היה המצב בהתחלה. אימון הרכיבה הראשון היה במסלול פאלה בקליפורניה ואיך שהגענו למסלול נפתחו לי העיניים והבנתי שהגעתי לעולם חדש וטוב יותר ממה שהכרתי עד כה. מתחם הרכיבה מורכב מכמה מסלולים ברמות שונות של קושי וגילאים ולמעשה מתאים לכל רמת רכיבה.

האימון הראשון היה אימון הכרות של שאנון איתי כרוכב החדש שלו, ושלי עם המקום והאופנוע. רמת הקושי של המסלול היתה גבוהה מאוד בשבילי וגרמה לי להוריד את הקצב בצורה משמעותית וכך יכולתי להפנים טוב יותר כל הערה וכל עידוד שקיבלתי וכאן טמון המפתח ללמידה והתקדמות ברמת הרכיבה שלי. הקושי הראשון שנתקלתי בו היה תנאי המסלולים שהם בדרגת קושי הרבה יותר גבוהה מהמוכר פה בארץ ובנוסף לכך רמת הרכיבה של שאר הרוכבים היתה גבוהה מאוד.

עד כה סיפרתי לכם על ההכנות, נחיתה ותחילת האימונים, אך אחד הארועים היותר מרגשים שקרו לי היה בסוף השבוע הראשון במחנה היה כשנסענו למרוץ הסופרקרוס הראשון של העונה שנערך כמיטב המסורת באנהיים, מרחק של כשעה נסיעה מהמגורים שלנו. כבר כשמתקרבים לאזור האצטדיון אפשר לראות ולהרגיש את החגיגה המטורפת שהולכת שם.

לראות את המשאיות הענקיות של היצרנים והספונסרים של הרוכבים והקבוצות השונות, פשוט עושה לך חשק להיות חלק מזה. בכל מרוץ סופרקרוס ישנו איזור פיטס גדול של הרוכבים ולמעשה הקהל יכול להסתובב באזור הפיטס באופן יחסית חופשי. כל היופי במרוצים האלו זה עצם העובדה שאפשר לראות את הרוכבים, האופנועים ואיך המכונאים וכל הצוות של כל קבוצה עובד על האופנוע לאחר כל מקצה.

במהלך החודשיים הראשונים בקליפורניה היינו בכמה מרוצי סופרקרוס, אך ללא ספק המרוץ הראשון באנהיים היה הכי מלהיב לאחר כל החודשים בהם הרוכבים לא מתחרים וחילופי הרוכבים בכל הקבוצות והקטגוריות.

שי מנצור, בן 21 מרעננה, רוכב מגיל 16, עבד שנה בהדרכות רכיבה אצל רועי שלומי והתחרה בכמה וכמה מרוצי מוטוקרוס בארץ.

עזר בהכנת הכתבה: טל דשא

רוצים לשתף אותנו בחוויות שלכם? כתבו לנו







תגובות לכתבה
הוסף תגובה

*שם:

אימייל:

*רשום את הספרה שלוש:

*תוכן התגובה:


כל הזמנים הם GMT +3. השעה כרגע היא 00:24-24.