טכני למען הקהילה מוטוקרוס אופנועים אנדורו אופנועים אנדורו טרקטורונים באחה ישראל
ארץ קשוחה


   16-07-2021, תומר וולף   
  שלח כתבה זו בדוא"ל

צילום:ניר עמוס,עדי כפרה,תומר וולף,עומר ויסקי

ברור לי שאתם מנכסים את השם של הראלי לתוואי השטח בערבה

ברור לי שאתם מנכסים את השם של הראלי לתוואי השטח בערבה. אבל, לא. טעיתם. הכוונה "בארץ קשוחה" קשורה לקושי האדיר בלארגן ראלי רייד בארץ. לזה התכוון דן קטנוב (גם אם הוא לא יודה בכך), חייו של מארגן ראלי בארץ מתוחים יותר ממשקיעי מטבעות וירטואלים. מה תגידו על זה שביום שלישי קטנוב הוציא הודעה שהאירוע בוטל, בגלל שלא הושגו כל האישורים, ברביעי בבוקר קטנוב הוציא הודעה שבעצם אולי כן יהיה ראלי. ביום רביעי בערב קטנוב הוציא הודעה שהראלי בסוף לא בוטל (כאילו יש מצב שיהיה ). כל זה 24 שעות לפני שהראלי אמור לצאת לדרך. וגם את הודעתו האחרונה קטנוב כתב עם אצבעות רועדות. והאמת היא שהמרוץ אושר רק ביום חמישי בשמונה בערב כשכבר אנחנו המתחרים הגענו לצופר.
קשוח לא ???
חייב לציין שכל המתחרים לאורך כל הזיגזג שהיה, שלחו הודעות תמיכה ועידוד, כולם הבינו את המצב.
האמת, על פי הכלל "כל מה שלא שובר – מכשל" כך גם הרגיש הראלי, כל מי שהגיע היה קשוב, נחוש וממושמע.

כבר בקרתם בפייסבוק ובאינסטגרם שלנו ?

ביום חמישי בערב התמלא החאן של צופר ברוכבים, נהגים וכלים. חדרים אוהלים ממוזגים וערב בשרים על האש. בירות בחסות החברה היקרים ממוטליין וKTM שגם ביום המרוץ הצטרפו למדבר וליוו באוהלי צינון ובשתיה קרה. קטונוב מעביר תדריך ספר דרך כמו שרק דן קטנוב יודע להעביר..- "שם תראו טנק, תעצרו, יחכו לכם עם לימונדה קרה, יש לכם עצירה של שתי דקות על השעון" וכן, היו כאלה שהאמינו...
בכלל דן קטנוב (וכל המשפחה) זו תופעת טבע (חיובית) האיש נתקל בקשיים שהיו מרסקים כל אדם אחר לרסיסים, אבל איך שהוא קטנוב מחייך את החיוך הכובש שלו והופך כל בעיה לסוג של בדיחה.

המטרה של הירידה המוקדמת של יום חמישי הייתה לסיים אל כל תהליכי הרישום והבדיקות ולאפשר זינוק חלק ביום שישי בבוקר. רק ב 12 בלילה סיימנו להכין את האופנוע. הטרקר של פוינטר היה צריך הרבה עידוד עד שהוא התחיל לאותת ללווינים. כאשר כבר שכבתי על המזרון בנסיון לישון את המעט שעות שנותרו, רוב המחשבות שהאדרנלין הזרים לי לראש היו דיי מבאסות. מן מחשבות של מה אני עושה פה בכלל ? מה הקטע שלי ?? מה רע לי לישון בבית, לצאת בבוקר לרכיבה בכיף בלי לחץ. מזל שלידי נחר מישהו כל כך חזק שהמחשבות שלי הוסטו לניסיון להרדם תחת אש.
מה שטוב בלילה שלפני מרוץ זה שהוא מסתיים. אין עוד שום דבר טוב אחר שקורה בלילה של לפני.
הבוקר הביא איתו רוח חדשה, עומר החתן שלי-איש הצוות כבר דאג לארוז את הכל והנה אנחנו בדרך לנקודת הזינוק.

לעוד מירוצי ראלי רייד

הראלי המתוכנן חולק לשלושה קטעים בני 50 ק"מ, הראשון מעגלי, השני לא מעגלי ובשלישי חוזרים לעשות את הקטע הראשון שוב. שני דילוגים של קטעי קישור. למתחרים היה ניתן לבחור באחת משתי שיטות ניווט, הראשונה ספר דרך, השניה GPS. סך הכל פשוט.
השתתפו 40 מתחרים מכל הסוגים והקטגוריות רבות, כולל שתי נשים מקסימות. אלונה בן נתן ויעל קדשאי. שתיהן משתתפות בראלים ושתיהן מנווטות ספר דרך.
אני נרשמתי לניווט GPS סניורים. למה GPS ? כי זה מה שאני מכיר וזה הכי פשוט, בהכנה וגם בניווט. למה סניורים ? אני בן 50 אז טיפה להינות מזה..
זהו הכל מוכן לזינוק, ע"פ הרשימה אני מזנק תשיעי, כל דקה מזנק רוכב .סדר הזינוק נקבע לפי הערכות זמנים של המארגן. העקרון הוא שמי שמנווט GPS יהיה מהיר יותר (לא ממש הוכיח את עצמו ) ואופנועים מהירים יותר מרכבים (כאמור , לא ממש הוכיח את עצמו) .
תמיד מרגש מאוד לעמוד על קו הזינוק, לראות את כף היד של המזניק סוגרת אצבעות זה ממש להיות בחוויה על חושית שאתה בעצם אורח בגוף שלך, תוך שאתה צופה במתרחש כמו בסרט.
מרוץ זה זמן שבו הגוף נותן את כל מה שלימדת אותו כל מה שהפך לאינסטינקט. אין באמת דבר כזה לרכוב יותר ממה שאתה במרוץ. וכך אני מזנק ונותן לעסק לזרום, הקלומטרים הראשונים הם פלטה אחת שטוחה והמהירות מטפסת לאיזור ה 130. השטח מתחיל להראות קצת מטושטש והחשש הוא מפני הפתעה של כפל קרקע או תעלה או כמובן לפספס את הנקודה ב GPS. לכן אני מתפשר על המהירות ומחפש את האיזון בין קריאת שטח מספיק ברורה וסינכרון עם ה GPS.
כעבור מספר דקות אני מתחיל לראות את האבק של הרוכבים שזינקו לפני. אין דבר יותר מדרבן יותר מלהתקרב לאבק של הרוכב שלפניך. הדרך כבר ממש לא פלטה וה GPS קופץ מנקודה לנקודה, המסלול יורד מהשביל המהיר ונכנס לערץ נחל. אני מרגיש טוב ומחובר לאופנוע. חייב לציין שלהתחבר לאופנוע זה לא דבר מובן מאילו.. מעבר לזה שלוקח שנים להתחבר ממש וגם החיבור, זה משהו שאף פעם לא נגמר... אבל, לפני הראלי וכלקחים ממרוץ האנדורו האחרון הכנסתי את האופנוע למלכי ( מלכי רייסינג) שיכין לי אותו לראלי, כמובן שצריך להתאים צמיגים והכנה כללית אבל מלכי שדרג לי את הבולמים הקידמיים וזה לכשעצמו שדרג לי את הרכיבה באופן משמעותי. שקט וביטחון בפרונט זה מפתח לקצב מהיר ושמירה על אנרגיה.
במרדף אחרי האבק של האופנועים שלפני , הגעתי למספר רוכבים שכבר נדבקו אחד לשני ועברתי אותם, אממה כל כך התרכזתי בעקיפות שלא שמתי לב לניווט והמשכתי לשום מקום. כשהבנתי שטעיתי הסתובבתי לחזור החברה הבינו שאני טעיתי ותפסו את הקו הנכון. אז שוב, צימצום טווח עקיפות וממשיכים.
הרגעים שבהם הכל מתכנס הם רגעים נפלאים. הם התשובה הכי טובה לאותם הירהורים הזויים של הלילה שלפני המרוץ.
את הסטייג' הראשון סיימתי רביעי מבין אלו שחצו את קו הסיום. מה שאומר שצימצמתי 5 רוכבים שזינקו לפני.
עומר המתין לי עם מגלש פתוח ואני מטפס על סילבר (סילבר- טנדר סילברדו יד ראשונה – לפני שנה חגג בר-מצוה.. לא למכירה) ואנחנו בדרך לסטייג 2. יש לנו 40 דקות לזינוק.
מכיוון ששכחתי את התיק מים בבית. אני משלים נוזלים, עומר עובר על האופנוע.. מתדלק, מוסיף עוד 40CC שמן שתי פעימות למיכל ( המלצה של מלכי – למרות שהמנוע מוזרק TPI להסיף שמן , בגלל שרוכבים עם גז פתוח הרבה זמן) ואני כבר עומד מול העליה שבפתיחה של הסטייג'. מזנק, עולה את העליה כמו היפופטם זקן שיוצא מהביצה. מאוכזב מהפתיחה אני מנסה לעודד את עצמי ולספר סיפורי סבתא – היית קר, האופנוע היה קר..לא משנה. אני ממשיך. הסטייג' השני לא מרפה וממשיך להתיש. אין סוף חרצים רעים שמתישים את הידיים. אין שבילים מהירים לקרר את הגוף ולצמצם קלומטרים וזה מרגיש כמו ראלי אמיתי.
אני נזכר שקטנוב אמר משהו על פודרה ואני מבין שהטוב עוד לפני... מגיע אל מול בסיס שיזפון, פונה דרומה, מרחף על הבמפים המקבילים לכביש נהנה מזמן אויר, מבין זה לא ימשך לנצח. ה GPS מתעקש לפנות מזרחה אז אין ברירה אני פונה. ושם המתינו לי אמבטיות פודרה בטמפרטות החדר, העיניין הוא שאני לא יודע איך שוחים באמבטיות האלה, אין לי אמבטיה כזו ליד הבית שאפשר להתאמן עליה. אז החלטתי ללכת על גרסת האמצע. הילוך שלישי. חצי גז, תחת לאחור, מבט לחזית שור, תפילה בלב

ו...תוך שלוש שניות צללתי לתוך הפודרה , אבל ממש צלילה עם כל הגוף והנשמה. ממצב של רב חובל עברתי למצב של מנקה ארובות בסוף יום עבודה. לאחר מספר שניות שאור השמש הצליח לחדור את מסך הפודרה שהתרוממה ולקולות של עמוס הצלם שצעק לי "אתה בסדר ??" הבנתי שלפחות יש מצב לתמונה לפנטאון.

הרמתי את האופנוע, בקרת הנזקים היתה קצרה וברורה, פודרה בכל פינה בגוף במשקף ובאופנוע, חוץ מזה הכל תקין ממשיך.

את מעברי הפודרה בהמשך צלחתי בזהירות ובעיקר חיפשתי דרך לחמוק מהם. הסטייג' השני הוציא ממני הרבה אנרגיה, לקראת הסוף התקרבתי לטל עציון שרכב על הסקמבלר 1,000 המשוגע שלו, טל מצליח להפוך טרקטורון במשקל שמתקרב לרייזר למשהו שיותר דומה לרכיבה על אופנוע. תענוג לרכוב מאחוריו ולראות את השליטה והחיבור שיש לו לכלי. טל הגיע מאובזר ומציוד בסיוע ביג בן מוטור שפינקו אותו מכף רגל עד ראש.
בתום הסטייג' השני המתין לי עומר עם מקלחת שדה וכביסה מהירה. תענוג !!

עולה על סילבר וקדימה לסטייג' השלישי והאחרון.
לסטייג' האחרון אני מוזנק שלישי. דן מאיה ודרור כהן, שני מטוסי F16 ולי אין סיכוי לראות את האבק שלהם. ז"א שאם אף אחד לא עוקף אותי אז הכל טוב. עכשיו דילמה, לכאורה אני כבר מכיר את הסטייג' אז אפשר להעלות קצב, אבל כאן גם טמונה הסכנה להגזים, לחשוב שאני זוכר את כל ה 50 ק"מ וגם לטעות בניווט ולהפוך יום של שמחה ליום דיכאון. אז בראלי כמו בראלי היה הכל מהכל. גם מהירות וגם טעויות. בכל אופן לאורך כל ה50 ק"מ רכבתי לבדי במדבר המדהים של הערבה, לא ראיתי אף רוכב אחר.

נהנתי מאוד מהאופנוע, 300 KTM EXC הוא חית אנדורו אמיתית ורכיבה בתוך נחלים זרועי סלעים ואבנים זה ארוחה חלבית בשבילו, אפשר לסמוך עליו שהוא יבלע כל תיקול של סלע, דרופ, חריצי נחל או חולות.
בשביל הרגעים האלו אנחנו עוזבים את השיגרה, משקיעים מאמצים זמן וממון.לצערי ושימחתי קו הסיום הגיע מהר מהצפוי אבל למדתי כבר שאסור להיות חזירים. העיקר שהכל נגמר בשלום ועל זה אני מברך. ברוך הבורא ראלים מוצלחים. ואם יש גם פודיום קטן בסוף אז זה בכלל תענוג.

למדידת זמנים מלאה







תגובות לכתבה
הוסף תגובה

*שם:

אימייל:

*רשום את הספרה שלוש:

*תוכן התגובה:


כל הזמנים הם GMT +3. השעה כרגע היא 22:20-24.