טכני למען הקהילה מוטוקרוס אופנועים אנדורו אופנועים אנדורו טרקטורונים באחה ישראל
ראלי אל הנגב 2


   25-03-2022, וולף תומר   
  שלח כתבה זו בדוא"ל

צילום:עומרי גוטמן, רן סיטון

משהו היה נראה לי מוזר אבל לא הצלחתי להבין מה...

משהו היה נראה לי מוזר אבל לא הצלחתי להבין מה. כמו הרגשה הזאת ששכחת משהו.. אבל אין לך מושג מה עד הרגע שזה כבר מאוחר מידי...

קבוצת הווצאפ של הקטנובים הלכה והתפוצצה מהודעות ככל שיום הראלי התקרב. "אל הנגב 2" שני ימי ראלי, הראשון ביום שישי כלל קטע אחד של כ-120 ק"מ (ללא טעיות ניווט) עם עצירת שעון של 15 דקות בדיוק (חטפתי 2 דקות עונשין על יציאה שניה לפני תום ה 15 דקות ) לטובת תדלוק. בשבת כבר הקילומטראז' הוכפל. בשישי התוואי היה הרים נחלים וטרשים באיזור ירוחם ובשבת חולות בואכה אשלים.

כ 50 מתחרים על ציוותיהם מאופנועי 250 סמ"ק שתי פעימות ועד מפלצת עבירות עם קרוב ל-1,000 כ"ס בטווח שלישית טרקטורונים מעולמות שונים - הונדה 700 שכבר חגג בר-מצוה, של שגיא בורשטיין.

לסיקור הסבב הקודם

אלי אוחיון האגדי הגיע על ימאהה רפטור 700 מהבציר האחרון שהגיע לארץ
וכמובן טל עציון עם הפולריס סקרמבלר 1,000 החללי שלו, הכולל שני מסכי ענק על הכידון.
נקודת הכינוס - בספינת המדבר. ספינת המדבר הפכה כמעט למאמץ הרשמי של הראלי בשטחי הנגב. המקום מאפשר לכל המתחרים להתארגן בנחת, בצל או בחדרים המחוממים. מוטוליין הקימו מתחם קפה ומאפה לטובת הציבור הקדוש. רישומים, בדיקות טכניות, החלפת חויות ישנות וישנות מאוד. תדריך של דן קטנוב "אם אתם רואים טנדר על הגבעה תאטו אחרת הדרופ שתפגשו אחריו יפרק אתכם" וחברים 10:00 אופנוע ראשון באוויר.

אני עולה על האופנוע מדמיין שאני מבין איפה נק הזינוק (לפי הרשימה אני מוזנק שלישי) ומתחיל לרכוב בכיף לכיוון. עמיר מורג רוכב אחרי ושנינו נהנים מהטיול שאליו נקלענו. אחרי 10 דקות אני עוצר ואומר לעמיר שזה נראה ממש פה קרוב.. עמיר שולף את הטלפון ופותח את הוויז לראות את הנקודה שדן שלח.. ושנינו ממשיכים בטיול בהכוונת הוויז.אל עבר נקודת הזינוק. כעבור עוד 5 דקות הוויז מחזיר אותנו חזרה לכיוון ספינת המדבר. אממה אני קולט שיירה של 20 כלים על כביש 40 בהובלת הצוללת הצהובה בטיסה בגובה נמוך לכיוון עיר הבהדי"ם, עמיר ואני מצטרפים לשיירה ומצרצרים את מנועי הדו"פ על הכביש. מסתכל על השעון, השעה כבר 10:00 ועדיין שום נק זינוק לא ניראת באופק... לתומי אני בטוח שהזינוק נדחה.. אבל, שכבר הגענו (בחיי שהרגשתי שכבר שרפתי חצי מיכל דלק) הבנתי מהצעקות ששני האופנוענים לפני כבר זינקו !! ואני כבר באיחור. אני עוצר לרגע לפני קן הזינוק, מאפס את ה GPS שלא יקח אותי לשום מקום.. ובום מזנק.

מדידת זמנים-יום 1

כבר בקרתם בפייסבוק ובאינסטגרם שלנו ?

תמיד ההתחלה מבלבלת. יד ימין רוצה לתת בגז אבל גם צריך להבין לאן.. כמובן שטעויות בניווט הן חלק מהמשחק, אני מיד מתקן, לוחץ קדימה טועה ומתקן. וככה הכל טוב ואני מתחיל להסתנכרן. אז זהו אותו הדבר שהטריד אותי ולא ידעתי מה הוא ? עכשיו קלטתי. התושבת של ה GPS שרק טיפה התנדנדה, ממש בקטנה התחילה לצבור נדנודים מרשימים עד שבק"מ ה-10 רגל אחת שלה נשברה. כמובן שהנדנודים עכשיו רק התגברו וכל המתקן פזל. בחישוב מהיר הבנתי שבתוך זמן קצר גם הרגל השניה תצטרף לראשונה ובעצם זהו אין לי איך לנווט. למזלי כבר זיהיתי את האבק של שני הרוכבים שזינקו לפני, בהחלטה חסרת ברירות לחצתי בכל הכוח וסגרתי את הפער בננו. כמובן שבמרדף התושבת נתלשה וכל המתקן נתלה על כבלי החשמל. ביד אחת ניתקתי את ה GPS ודחפתי אותו למכנסיים. את המתקן החזקתי ביד שמאל וככה המשכתי לרדוף אחרי שני האופנועים. עכשיו הייתי תלוי בשני דברים. הראשון, שהרוכב מלפני לא יברח לי אבל גם שינווט במינימום טעיות. שנעשה תוצאה טובה. השני, שאני אצליח להחזיק 100 ק"מ עם מתקן ביד (אין אצלי דבר כזה לעצור לסדר וכאלה.) ככה אני ממשיך. אני מצליח לעקוף את רוכב מס 2 ונצמד לתום שלומוביץ שמנווט מצויין. רק לא מבין מה אני רוצה ממנו. ככה רכבנו עד נקודת התדלוק. תום מגיע ראשון ואני מיד אחריו. המרשל סורק את הברקוד של תום ומייד אחריו את שלי. בנקודת התדלוק אני סוף סוף יכול להיפטר מהתושבת של הGPS את הטרקר שגם היה תפוס על המתקן אני מצמיד עם אזיקוניים לכידון, מתדלק וממתין לסוף ה 15 דקות. כמובן שאת ה-40 ק"מ הבאים אני ממשיך אחרי תום.. (הזדמנות לומר לתום תודה !!) המרשל סורק את הבר קוד של תום ביציאה מנקודת התדלוק תום מזנק. המרשל סורק את הבר קוד שלי (ב 14:59 דקות - מה שמסדר לי עונש של שתי דקות) ואני מזנק קדימה לא לאבד את תום. לפחות עכשיו אין לי תושבת להחזיק ביד וגם תום מבין שאני טרמפיסט שלו. היה כיף גדול לרכוב בייחד. לא ראינו אף אחד, תום בעצם לאורך כל הדרך פתח את הציר. מושלם. (כמעט) באחת העליות הארוכות מלאות הסלעים והמאתגרות אני מאבד את האופנוע ונופל. תום כמובן ממשיך ומתרחק ממני, אלירן מגיע עם המאבריק שלו, עוצר ושואל אם אני צריך עזרה ? כמובן שאני בטירוף מרים את האופנוע, צועק לו שהכל טוב. הוא נותן גז אני באמוק אחריו. פתאום אני מגלה שהחליפה המתנפחת שקניתי מרז הימן עשתה את עבודתה והתנפחה לי מתחת למעיל ועכשיו אני חצי מקובע. אבל לפי הכלל שאסור לעצור אני לוחץ חזק ומצמצם את המרחק לתום ואלירן.
ככה עוד כ-10 ק"מ אחרונים אני נושם את חווית הראלי. ממש לפני הסיום תום מנווט אותנו לקיר של 3 מטר גובה ששנינו צונחים בשלום וחציית קו הסיום בחיוך גדול.
בסוף התוצאה הייתה שהגעתי שני בקטגוריית סניורים GPS אחרי עמיר מורג. אבל מבחינת החוויה הרגשתי במקום ראשון.

כל ראלי מביא איתו הפתעות וחוויות חדשות וזה מה שעושה אותו כל כך מושך ומרתק. ברור לי שגם בראלי הבא אני אזכר ששכחתי משהו תוך כדי הראלי.
כמובן שלכל אחד מהמשתתפים יש את הסיפור שלו את החוויה שהוא עבר, בטח כשמדובר ביומיים ומאות קילומטרים, שבכל קילומטר קורה משהו.
אני למדתי שיעור מיוחנן רזניק, מוותיקי הרוכבים. שאיש הצוות, יכול בהחלט להיות האישה שאיתו. וזה אומר המון על אופי הספורט בו אנו מאוהבים.


הלוואי שיכולתי לכתוב על כולם.. בעצם למי יש כוח לכתוב כל כך הרבה ? תבואו ותאספו את החוויות בעצמכם...


מדידת זמנים-יום 2







תגובות לכתבה
הוסף תגובה

*שם:

אימייל:

*רשום את הספרה שלוש:

*תוכן התגובה:


כל הזמנים הם GMT +3. השעה כרגע היא 03:58-24.